הפילוסוף היווני הרקליטוס אמר שאדם אינו נכנס לאותו הנהר פעמיים. כיוון שבכניסתו השנייה למים, כבר השתנה הנהר: אלו אולי מים דומים למים שהיו בכניסה הראשונה, אך לא אותן טיפות המים בדיוק. וכן גם האדם השתנה: הוא מאוד דומה לאדם שנכנס בפעם הראשונה, אך משהו פיזי השתנה בגופו (אולי גדל או מת עוד תא ברקמת גופו) ומשהו פיזי השתנה בנפשו (מחשבותיו מעט שונות מאלו שהיו בפעם הקודמת).

הסינים בחרו להציג את השינוי המתמיד הזה בסמל היִין (yin) והיָאנְג (yang).

מחזור היום המאופיין באור שמש, מתחיל עם שחר, באור חיוור ואפרורי, שהולך ומתעצם כשמגיע הבוקר וממשיך להעצים עד לחצות היום, היא שעת הצהריים, בה עוצמת השמש היא החזקה ביותר. כלומר, מקסימום יאנג. ואז האור הולך ודועך עד לשעת בין הערביים, עת השמש שוקעת והאור קלוש. בשעה זו מתחילה להתעצם החשיכה שהולכת ומתעבה ככל שמתקרבים לחצות הליל, מקסימום יין ומינימום יאנג. החשיכה הולכת ונחלשת לקראת בוקר עם הפצעת השמש ברקיע.
עם זאת אין יאנג בלי יין. גם בשעה שבה היאנג הוא מקסימלי, יש גם מעט יין, המסומן כעיגול שחור בתוך הגוף היאנגי הלבן. ובהתאמה גם אין יין בלי יאנג.
במחזור היום, היין מסמל את החשיכה והיאנג מסמל את האור.

גם מחזור עונות השנה דומה בהתנהגותו: היאנג מסמל את הלידה והצמיחה והיין מסמל את ההבשלה והמוות.
באביב, תחילת היאנג, מצמיחים העצים עלים ופרחים. ובקיץ, שיא החום, הם מצמיחים פירות. בסתיו, תחילת היין, מבשילים הפירות. ובחורף, שיא הקור, נושרים העלים והעצים עומדים בשלכת.

מחזור היין והיאנג קיים גם בחיי האדם:
האדם נולד לחיים וברגע הלידה בוכה, כדי להודיע לעולם על בואו. זוהי תחילת היאנג. עם התעצמות היאנג, האדם גדל והופך מתינוק לילד, לנער ולבוגר. או אז הוא בשיא כוחו וחש שביכולתו לכבוש את העולם. ולאט לאט מתחילה ההתפכחות. עם תחילת היין, האדם קוצר את הפירות של מה שייצר בעבודה, במשפחה, ועם הזמן הופך לאדם בגיל הפנסיה, לזיקנה ובסופו של דבר אל המוות. וגם כאן בכל יאנג יש יין ובכל יין יש יאנג.

סמל היין והיאנג מציג את הדבר היחיד הקבוע ביקום: השינוי.

במילים אחרות, העולם כל הזמן משתנה וגם אם הוא חוזר על עצמו במחזוריות מסויימת, הרי שבכל רגע הוא שונה מהרגע שקדם לו.
אם בכל שנייה היינו מצלמים תמונה של אובייקט מסויים, ואח"כ מציגים את התמונות בזו אחר זו היינו רואים סרט. למעשה, סרט הוא תצוגה נעה של תמונות בודדות. ובו היינו יכולים לראות את השינויים המתרחשים באובייקט.
כמו שסרט יוצר תחושה של תנועה, כך גם כל הסובב אותנו נע כל הזמן, גם אם איננו חשים זאת.
איננו מצליחים לחוש בתנועה, כיוון שהתנועות הן כ"כ מינוריות, שקשה לחושים שלנו לקלוט אותם.
אך אם היינו צובעים את האוויר סביבנו, או לחילופין מדמים אותו לעשן, היינו מצליחים לראות את תנועת החלקיקים שלו ואיך הוא נע ממקום למקום: איך הוא נע מבחוץ פנימה ולהיפך, איך הוא נע מחדר לחדר.
האנרגיה הסובבת אותנו, נקראת בסינית צ'י (Qi) ומשמעותה, אנרגיית החיים. זהו הכח שמניע ומדרבן פעולות.
התנועה הסיבובית, המחזורית, היא הדבר הבסיסי הקיים בטבע.

הטבע שואף להיות בהרמוניה. במקום שיש חסר, הטבע שואף להשלים. ניתן לראות זאת בדוגמאות רבות, למשל:

• התנהגות מזג האויר: כשנוצר שקע ברומטרי, זורמות לשם רוחות ומשקעים שמטרתם לאזן את השקע.
• תופעות פיסיקליות: איזון תמיסות, כלים שלובים ותנועה מגנטית.
• מערכת החושים: אצל עיוור, חסר חוש ראיה ובתמורה מחודד מאוד חוש השמיעה.

בטבע, כל הזמן ישנה פעילות הדדית של "תן וקח" באמצעות תנועה אנרגטית.
מאחר והאדם הינו חלק מהיקום, גם בתוך גופנו וגם סביבנו קיימת זרימה אנרגטית זו של צ'י.
הטבע שואף שהצ'י ינוע כל הזמן תוך שמירה על תנועה מאוזנת. שיבוש התנועה, משפיע על חוסר איזון וחוסר הרמוניה, ומכאן הדרך ליצירת בעיות ותקיעוּת, קצרה.

מטרת תורת הפנג שואי היא לאזן את זרימת הצ'י בסביבה בה אנו שוהים, כדי לגרום להרמוניה.